הכרעת דין בתיק ע"מ 3206/05

בית המשפט מזהה את הנאשם.

הנאשם הורשע, לאחר ניהול משפט, במרבית העבירות אשר יוחסו לו בשלושת כתבי האישום אשר הוגשו נגדו, ואשר נידונו במשותף בפניי. בהכרעת הדין הורשע הנאשם במעשים הבאים:

1.       פעילות נגד הסדר הציבורי בכך שביום 17.6.2005 השתתף בהפגנה אשר עלולה הייתה להביא לפגיעה בסדר הציבורי. הנאשם השתתף בהפגנה ובמסגרת ההפגנה התרחשו הפרות סדר מסוימות, אם כי לא הוכח כי הופעלה אלימות במקרה הזה נגד כוחות הביטחון, ולא הוכח כי יידו לעברם אבנים, כפי שתואר בכתב האישום;

2.       הפרעה לחייל במילוי תפקידו בכך שבאותו יום צעק על קצין המשטרה אשר התעמת איתו, סירב לפנות את המקום והתנגד באופן פאסיבי למעצרו. יצוין כי אנשים אחרים אשר היו במקום התנגדו למעצרו של הנאשם באופן אלים;

3.       הסתה בכך שביום 15.7.2005 הסית קהל באופן העלול לפגוע בשלום הציבור או בסדר הציבורי. מהכרעת הדין עולה שהנאשם עודד את המפגינים הנוספים שהיו איתו ולידו לא להישמע להוראות כוחות הביטחון, אלא להמשיך להתקדם, וזאת בטענה שהאדמה שייכת להם;

4.       פעילות נגד הסדר הציבורי בכך שביום 15.7.2005 השתתף הנאשם בהפגנה אשר במסגרתה התעמת עם כוחות הביטחון. יש אף לציין כי בשלב מסוים של האירועים באותו יום נזרקו אבנים לעבר החיילים והשוטרים;

5.       הפרת עוצר בכך שביום 9.9.2005 הפר עוצר אשר הוטל על הכפר.

התובעת הודיעה בראשית טענותיה שהיא מבקשת להשית על הנאשם עונש של מאסר בפועל. התובעת סיכמה את העבירות בהן הורשע הנאשם, וטענה שלאור הצטברות והישנות המעשים, יש לראות בחומרה מיוחדת את מעשיו. התובעת ביקשה שבית המשפט יראה כל פגיעה, פיסית או סמלית, במעמדם של כוחות הביטחון, או ניסיון להכשילם בעבודתם, באופן מחמיר.

התובעת ציינה כי עבירותיו של הנאשם עליהן הוא נותן את הדין בוצעו באינטנסיביות תוך זמן קצר, ועובדה זו מלמדת על נכונותו לפעול נגד כוחות הביטחון והסדר הציבורי. לדבריה, חמורה במיוחד העובדה שהנאשם לא למד מטעותו, אלא חזר עליה שוב ושוב במהלך מספר חודשים. למרות שידע שמעשיו אינן תקינות, לא נמנע מלהשתתף בהפגנות נוספות, ולא נמנע מלהתנהג בצורה בוטה ומסיתה כלפי החיילים והשוטרים. בסיכומיה הגדירה התובעת את הנאשם כגורם מוביל ומשפיע במהלך ההפגנות, כי אדם אשר היה בחזית האירועים ואשר התנהג באופן פרובוקטיבי. לגרסתה, על בית המשפט להעניש את הפרובוקאטור בעונש חמור מזה שמטילים על המוסת.

התובעת הגישה לעיונו של בית המשפט גזר דין בתיק מס' 3336/09, אדיב אבו רחמה, שם נגזרו עליו שנת מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי. לדברי התובעת, כבר הוגש ערעור מטעם התביעה על העונש, אך לטענתה, במקרה הזה, לראשונה, נקבע רף ענישה כלשהו בעבירות של הסתה והפרות סדר בהיקפים משמעותיים. אמנם אישרה התובעת שהמקרה של אדיב אבו רחמה נראה חמור יותר ממקרהו של הנאשם, אך בהתחשב בפעילות החוזרת ונשנית של הנאשם, יש מקום לערוך ביניהם השוואה.

לסיכום ביקשה התובעת כי אטיל על הנאשם עונש הולם ומרתיע, עונש שיש בו הן הרתעה אישית והן הרתעה לכל המבקשים לפעול ולהסית נגד כוחות הביטחון. כאמור, התובעת הודיעה כי היא מבקשת שיוטל על הנאשם עונש של מאסר בפועל.

סנגורו של הנאשם התנגד להגדרה אותה הגדירה התובעת את הנאשם, כגורם מוביל באירועים. הסנגור ציין כי הנאשם לא הורשע באף מעשה אלימות, ממעשיו לא נגרם נזק, ולא נגרמה פציעה ישירה או עקיפה באדם או בחפץ. על כך הוסיף כי מעשיו של הנאשם התרחשו לפני כחמש שנים, ויש לקחת זאת בחשבון.

לדברי הסנגור, אילו היה מדובר בהליך שהיה מתקיים בישראל, הוא היה עותר לבית המשפט שהתיק יסתיים ללא הרשעה, אך בהיעדר אפשרות זאת, ביקש להתחשב בכך בהטלת העונש על הנאשם, ולמעשה להימנע מהטלת עונש. עוד טען הסנגור שלמעשה, היות והנאשם ותושבי כפרו אינם זכאים להצביע ולהביע את מחאתם על מדיניות הממשל על דרך החלפת השלטון, אין להם ברירה אלא להביע את מחאה זו על דרך של הפגנות לא אלימות. הסנגור טען שלמרות שלפעמים התלהטו הרוחות, ניתן להבחין שההפגנות לא נועדו להיות אלימות או ליצור חיכוך בין המפגינים לבין כוחות הביטחון. 

הסנגור הגיש אף הוא פסיקה, אך הפנה ראשית כל לרע"פ 2660/05 יוסף אונגרפלד נ' מדינת ישראל שם נכתבו הדברים הבאים:

ביטוי מסר באמצעי כזה או אחר, גם כאשר הוא פוגעני ומזיק, נכרך בגידרו של ערך חופש הביטוי, המוכר מקדמת דנא כמקנה זכות יסוד בעלת מעמד על-חוקתי בין מכלול זכויות האדם. בעבירות הפליליות שעיקרן הטלת איסור על ביטוי מסר מילולי או התנהגותי בעל תוכן שיש בו פגיעה, עולה שאלת היחס בין תכליתו של האיסור הפלילי לבין זכות האדם החוקתית לחופש ביטוי וביקורת בין כלפי אדם כפרט, ובין כלפי מוסדות הציבור והשלטון. בהתנגשות הבלתי נמנעת בין האיסור הפלילי על הביטוי, אשר נועד להשיג תכלית מיוחדת של החוק הפלילי, לבין זכות האדם לביטוי ולביקורת, יש לתור אחר נקודת האיזון הפרשנית הראויה, אשר תגשים את הנורמה הפלילית על פי תכליתה, תוך התחשבות מירבית בזכות החוקתית, שהיא מיסודות השיטה. הבנתה ויישומה של הנורמה הפלילית כחלק מיסודות השיטה אוצלים ממילא על פרשנות יסודותיה של הנורמה, מקרינים על תחומי התפרשותה של העבירה, ומכוונים את שיקול דעתו של הגורם המוסמך בגיבוש מדיניות התביעה והעמדה לדין של מפירי הנורמה.

אין לי אלא להסכים עם הדברים האמורים, אך כפי שעוד נראה, אין בכך ביטחון שאני מסכים אף למסקנות אותן מבקשת ההגנה כי אסיק.

מעבר לפסק דין זה הגישה ההגנה לעיוני מספר רב של פסקי דין מערכאות שונות בישראל אשר נותן ללמוד מהם שלא מקובל להטיל עונש של מאסר בפועל בגין המעשים בהם הורשע הנאשם.

עיינתי עיון היטב בפסיקה אשר הגישה לי הסנגוריה, ומצאתי בו עזר בבואי לגזור את עונשו של הנאשם בתיק הנוכחי, אך לא מצאתי ללמוד מהדברים גזירה שווה, ואני אנמק מדוע.

חלק מספקי הדין אשר הוגשו לי מתייחסים לכתבי אישום אשר הוגשו נגד אנשים אשר השתתפו ואף הובילו את ההתנגדות להתנתקות מרצועת עזה אשר התרחשה בסוף קיץ 2005. ההגנה, הן בסיכומיה להכרעת הדין, והן בסיכומיה לגזר הדין, מבקשת ממני לערוך השוואה בין היחס שקיבלו מתנגדי ההתנתקות, ליחס שיש להעניק למפגינים נגד גדר ההפרדה ככלל, והיחס לנאשם בפרט. למרות הדמיון בין המקרים, אינני סבור שיש למצוא זהות בהם.